<h1>סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א</h1>
<h2>דף ו:</h2>
כשאדם הולך לבית הכנסת מצוה לרוץ ואפילו בשבת, וכשיוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה וכשיכנס להתפלל יכנס כשיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל.
<h2>דף ח.</h2>
מצוה להתפלל עם הצבור והכי אמרינן בריש ברכות אסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור, יחיד לא יאמר בליל שבת ברכה אחת מעין שבע. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. כי אם שליח ציבור, ונהגו העולם לומר עם החזן ממגן אבות בדברו עד זכר למעשה בראשית. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. וכשחל יו"ט בשבת לא יזכיר שליח ציבור של יו"ט בברכה מעין שבע אלא חותם מקדש השבת בלבד לפי שלא נתחייב היום בתפילה.
<h2>דף ח:</h2>
ואם צבור מתפללין אסור לעבור אחורי בית הכנסת.
ואם שמע קדיש או ברכו ולא הספיק ליכנס לבית הכנסת עונה כרבי יהושע דאמר אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל ובין אביה' שבשמים, אבל להצטרף לעשרה צריכים שיהיו במקום אחד בלא הפסק' מחיצה.
<h2>דף י:</h2>
המתפלל צריך שיכוין את רגליו. ושלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר. ואם ארון ומגדל בינו לבין הקיר אינו חוצץ הואיל וקבועין הן.
ובשחר אסור לאכול ולשתות עד שיתפלל וכן לעשות חפציו.
<h2>דף יא:</h2>
בשחר מזכיר אהבה רבה ובערב אהבת עולם.
<h2>דף יד.</h2>
ואסור ליתן שלום לחבירו שחרית קודם שיתפלל וה"מ במשכים לפתחו.
<h2>דף כט.</h2>
לייט אביי אמאן דמצלי הביננו פירוש כשיש לו שהות להתפלל תפילתו, אבל בשעת הדחק כשאדם טרוד ודחוק הקילו עליו שיהא קורא ג' ראשונות והביננו שהיא מעין אמצעים ומסיים ג' אחרונות ויוצא בהן ידי חובתו. בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אין מתפללין הביננו כלל מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים. וכן אין מתפללין הביננו לא במוצאי שבת ולא במוצאי יום טוב מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.
<h2>דף כט:</h2>
בכל מקום שיחיד חוזר ומתפלל כשטעה ש"צ חוזר ומתפלל כשטעה חוץ מר"ח שחרית ובשבת וי"ט שחרית וכן במוסף מפני טורח צבור. ועוד מפני שיכול להזכיר ולאמרה בתפלת מנחה שלפניו.
<h2>דף ל.</h2>
והלכה כר' דאמר אם היה רוכב על החמור והגיע זמן תפילה שלא ירד מן החמור ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אלא ישב במקומו ויתפלל.
<h2>דף ל:</h2>
המתפלל ולא כיון אם יודע בעצמו שיכול לכוין יחזור ואם לאו לא יחזור. ראוי למי שמתפלל שתי תפילות שישהא בין זו לזו שיעור מהלך ארבע אמות.
<h2>דף לא.</h2>
ומתפלל נגד ירושלים בכל מקום לכך אנו מתפללין במזרח לפי שאנו יושבין במערב. הסומא ומי שאינו יכול לכוין ברוחות יכוין לבו לאביו שבשמים.
<h2>דף לב.</h2>
וטוב לומר פסוקי דזמרה קודם תפילה כמו שאמרו חכמים (ברכות דף לב שבת דף קיח) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. שאלו מקמי רב נטרונאי גאון ריש מתיבת' מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדין לא קרא פסוקי דזמרה מהו שיתפלל עם הצבור ואחר כך יאמר פסוקי דזמרה, והשיב דאינו יכול כי כשתקנום קודם תפילה תקנום, אלא מברך ברוך שאמר עד מלך מהולל בתשבחות ואח"כ יאמר הודו לה' קראו עד ויאמרו כל העם אמן והלל לה', ואומר תהלה לדוד ומדלג, ואומר הללויה הללו אל בקדשו, וחותם בישתבח, וממהר ומתפלל עם הצבור, ואינו אומר פסוקי דזמרה אחר התפילה כל עיקר.
<h2>דף לג:</h2>
אם אמר מודים מודים משתקין אותו וכן אם אמר שמע שמע, וגבי שמע ה"מ כשכפל כל הפסוק אבל אם לא כפל כי אם התיבות בלבד גנאי הוא לו. אבל אין משתקין אותו, וגבי קריאת שמע אין קפידה אלא גבי פסוק ראשון אבל מכאן ואילך אין לחוש אם יכפול. אסור להפסיק תפילתו אלא מפני סכנת נפשות. ובשעת תפילה לא יאחז שום דבר בידו שלא יסיח דעתו.
<h2>דף לד.</h2>
טעה בג' ראשונות חוזר לראש, בג' אחרונות חוזר לעבודה אמצעיים אין להם סדר. ופירשו רב אלפס ורבינו שמואל דאינו חוזר אלא לתחילת אותה ברכה שטעה בה. ואם טעה באמצעית ברכה חוזר לתחילת אותו ברכה בין לשמנה עשרה, בין לאותן ברכות שאמר מיושב. וכן אם נשתתק שליח צבור ועומד אחר תחתיו חוזר לתחלת הברכה, אבל אם נשתתק בברכת יוצר או אחר שענו הקהל קדוש כברכה אחרת דמי, ויחזור ויאמר לאל ברוך וכו'.
<h2>דף נג:</h2>
ואמרו חכמים גדול העונה אמן יותר מן המברך ופותחים לו שערי גן עדן שנאמר (ישעיה כ') פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים והוא חסר וי"ו אל תקרי אמונים אלא אמנים, שעונין אמן ומאותה שעה זוכים הנערים לחיי העולם הבא. ואם כן אוי להם למדברים דברים בטלים או עושים שחוק וקלות ראש בב"ה בשעת תפלה ומונעים בניהם מחיי ע"ה. כי יש לנו לעשות ק"ו בעצמינו מעובדי אליל' אשר אינ' מאמינים, עומדי' כאלמים בבית חרפותם כל שכן אנו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ומצינו במדרש ובתלמו', גם ספרו לנו אבותינו וראינו בעינינו כי כמה בתי כנסיו' אשר נהפכו להיות בתי עובדי אלילים על שהיו נוהגין בהם קלות ראש. וכן הנביא אומר (ירמיה ז) המערת פריצים היה לי הבית הזה. ע"כ כל אחד יתן אל לבו להיות ירא וחרד לפני בוראו ולא ידבר בשעה שהחזן אומר שמונה עשרה לכל הפחות.
